פסק-דין בתיק עת"מ 22704-01-13

העתירה שלפניי הינה גלגול שני של עתירה קודמת שהוגשה על ידי העותרים, ואשר אף היא נדונה על ידי (עת"מ 3758-08-12). העתירה הראשונה כוונה כנגד החלטת "ועדת טוהר הבחינות" במשיב לפסול את בחינת הבגרות של העותרים בשפה הערבית, שהתקיימה ביום 26.1.12, ולהשעות אותם מלהיבחן בבחינה זו עד מועד חורף 2015 (שישה מועדי בחינות). ההחלטה התקבלה על יסוד מה שמכונה בנהלי המשיב "חשד משגיח", היינו חשד של משגיחה שהבחינה במהלך הבחינה במה שתועד על ידה בו ביום, בדו"ח שנשלח למשיב. וכך נאמר בו:

"בתחילת הבחינה יש מורות ממקצוע הבחינה יושבות בחדר מורים ופותרים את שאלון הבחינה ... ומצלמים אותו ומחלקים את הפתרון על כל השירותים שבבניין השני ולא הראשי. הבניין הראשי לא היה זיוף ולא היה כלום. אני הייתי רצה מחדר הבחינה לשירותים ובודקת אחרי שיוצא התלמיד אם יש לו חומר או לא".

בעקבות הדו"ח, נבדקו כל 245 המחברות של בית הספר בו לומדים העותרים, על מנת למצוא זהות או דמיון בתשובות המופיעות בהן לתשובות המופיעות בדפי השאלון שנמצאו בשירותים. הבדיקה העלתה "מעבר לספק", כאמור בפרוטוקול ועדת טוהר הבחינות, 20 מחברות שיש בהן דמיון או זהות לתשובות שהופצו בחדר השירותים. לאחר דיון החליטו חברי הוועדה לזכות מן הספק חלק מן התלמידים, ופסלה את בחינתם של העותרים כאמור לעיל.

החלטה זו עמדה במוקד העתירה הראשונה, ולאחר דיון בה, שהתקיים ביום 24.10.12, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה יפנו ב"כ העותרים בערר לוועדת הערעורים העליונה וישטחו בפניה את טענותיהם, על פי המפורט בהסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין. בעקבות הסכמה זו נמחקה העתירה.

העתירה שלפניי הוגשה ביום 13.1.13, והיא כוונה כנגד החלטת ועדת הערעורים העליונה מיום 21.11.12 לדחות את ערר העותרים על עצם הפסילה, תוך שהקלה במידת מה בעונשם וקצרה את תקופת ההשעייה לארבעה מועדי בחינה, שמשמעותה כי העותרים יוכלו לגשת לבחינה במועד קיץ 2014, תחת חורף 2015. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה דחתה את בקשת ב"כ העותרים להופיע בפניה בעל פה, בלוויית מומחה מטעמם, וביום 8.11.12 הודיעה לב"כ העותרים כי יוכל להמציא חוות דעת מומחה עד ליום 20.11.12. מאחר שחוות דעת כזו לא הומצאה עד למועד האמור, דנה הוועדה בערר וקבעה כי "בהעדר תימוכין לטענות העוררים בעניין השוני בין מחברות העוררים לבין דפי הפתרון בדרך של חוו"ד נגדית של מומחה מטעמם, הוועדה דוחה טענות אלה בהתבסס על חוו"ד של המעריך הבכיר מטעם משרד החינוך". לעניין העונש קבעה הוועדה כי הוחל בפעולה לתיקון ולמעקב אחר בית הספר וצוות עובדיו וכי מאחר שהתלונה הבסיסית הצביעה על מעורבות של סגל בית הספר באירוע, קוצרה תקופת ההשעייה כאמור.

לאחר הגשת העתירה הודיע ב"כ המשיב כי ועדת הערעורים העליונה נכונה להתכנס בשנית, לפנים משורת הדין, ולשוב ולדון בעררם של העותרים. בפני הוועדה הונחה חוות דעת מטעם העותרים, וכן עמדו לפניה חוות דעת של 3 מעריכים בכירים מטעם משרד החינוך. הדיון בוועדה התקיים שעות ספורות לפני המועד שנקבע לדיון בעתירה.

בעקבות הדיון שהתקיים בפני הוועדה, החליטו חבריה לזכות חמישה מן העותרים מחמת הספק, ולגבי שלושה הנותרים (עותרים 6-8), פורטו בהחלטה הנימוקים בעטיים נותרה בעינה ההחלטה בדבר הפסילה.

לנוכח החלטה זו הודיעו ב"כ העותרים כי אלה מהם שבחינתם חזרה ונפסלה אינם עומדים עוד על העתירה ככל שהיא מכוונת כנגד החלטה זו, אולם סבורים הם כי העונש שהוטל עליהם אינו מידתי, ומבקשים את התערבותו של בית המשפט בסוגיה זו.

עיקר טענתם של העותרים מכוונת כלפי העובדה שמדו"ח המשגיחה עולה, לכאורה, תמונת מצב לפיה מורי בית הספר הם שיזמו את פתרון השאלות במהלך הבחינה והפיצו אותו לתלמידים. כשל חינוכי זה אינו יכול להיות מונח כולו לפתחם של התלמידים, ומתברר כי המשיב טרם נקט כל צעד משמעתי כנגד מורים אלה, ששמותיהם המפורשים מופיעים בדו"ח המשגיחה מזמן אמת. עוד הפנו הם את תשומת הלב לכך שתלמידה שנתפסה ובידה הפתרון לא נפסלה, בעוד שהעותרים נפסלו אך על יסוד חשד משגיח והשוואת תשובותיהם לפתרון שהופץ במהלך הבחינה.

ב"כ המשיב טען כי קיצור תקופת ההשעייה כבר הביא בחשבון את מעורבות המורים בפרשה. הוא לא ידע להסביר מדוע לא ננקטו צעדים כנגד המורים, ומפי יו"ר ועדת הערעורים העליונה שנכחה בדיון למדתי כי רק מנהל בית הספר זומן בינתיים לבירור משמעתי.

מתגובה משלימה שהוגשה על ידי ב"כ המשיב למחרת הדיון למדתי, כי מנהל בית הספר זומן לשימוע וננזף. עוד עולה מן התגובה האמורה, שהמשיב אינו המעסיק הישיר של המנהל אלא הרשות המקומית היא מעסיקתו, ולפיכך מוגבלת סמכותו של המשיב לנקוט צעדים שאינם צעדי משמעת. הצעד של ביטול אישור ההעסקה של המנהל, שהיה מביא לפיטוריו, הינו צעד דרסטי שהמשיב סבר כי אין הצדקה לנקוט אותו לעת הזו. מנהל בית הספר הוזהר, ונדרש להגיש תכנית עבודה. מאחר שלא עמד בדרישה יינקטו הליכים נוספים ובכללם התראה אחרונה והודעה לרשות המקומית על תוצאות הבירור. לא מצאתי בתגובת ב"כ המשיב התייחסות לעניינם של המורים. בכל הנוגע לתלמידה שנתפסה, כטענת העותרים, ועותק הפתרון בידיה, הבהיר ב"כ המשיב כי לא כך הם פני הדברים. מתגובתו המשלימה עולה כי התלמידה נתפסה ובידה פתקים קטנטנים, ולא הפתרון לשאלון הבחינה. מאחר שממילא נכשלה בבחינה, ומחברתה לא נמצאה חשודה בהעתקה בהתאם לדפי הפתרון, ממשיך עניינה להיבדק במסלול אחר.

לנוכח האמור בתגובת ב"כ המשיב יש להסיר מן הפרק את טענת האפליה ביחס לאותה תלמידה. לא למותר להבהיר כי התלמידה האמורה לא הייתה צד להליך זה ודין הוא שפרטיה ייוותרו חסויים.

ההחלטה שנתקבלה בעניינם של שלושה העותרים שעתירתם נותרה תלויה ועומדת היא החלטה בשיקול דעת של הרשות המינהלית, ובית משפט זה בוחן אך את סבירותה. על דרך העיקרון, הסנקציה של השעיה מן האפשרות להיבחן בבחינת בגרות לתקופה משמעותית בשל פגיעה בטוהר הבחינות היא סנקציה ראויה. אין לי אלא לחזור על דבריו של כב' השופט י' נועם בעת"מ 10290-03-12 פלונית נ' משרד החינוך - ועדת טוהר הבחינות (מיום 28.8.12), ולפיהם:

"הסנקציה של השעיה מהאפשרות להיבחן בבחינות בגרות מחמת פגיעה בטוהר הבחינות ... הנה ראויה והולמת. היא נדרשת לשם הגנה על מערכת החינוך ותדמיתה; לתכלית של שמירה על אמון הציבור בכלל וציבור המורים והתלמידים בפרט, הן במערכת בחינות הבגרות ככלי להערכת הישגי התלמידים בישראל והן במשרד החינוך כגוף האחראי והמפקח על הבחינות; ולצורך הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית מפני הונאות בבחינות בגרות..."

באותה פרשה מצא כב' השופט נועם כי השעיה למשך שלוש שנים בשל הפרת טוהר הבחינות אינה בלתי מידתית.

עמדתי כעמדתו של כב' השופט נועם, ולא הייתי מתערבת במידה מסוימת בסנקציה שהוטלה על העותרים (שכבר הומתקה בהחלטת ועדת העררים העליונה) אלמלא עניין אחד שלטעמי לא הובא בחשבון כראוי. כוונתי לכך שעל אף הראיות לכאורה לחשד של ממש לפיו מי ממורי בית הספר היו אלה שיזמו את הכנת הפתרון והפצתו בין הנבחנים, לא ננקטו צעדים לבירור חשדות אלה. אכן, ועדת הערעורים העליונה הקלה בסנקציה שהטילה ועדת טוהר הבחינות על העותרים, בשל המעורבות של אנשי סגל ההוראה באירוע. אולם לא מצאתי בהחלטתה התייחסות לכך שעל פניו לא ננקטו צעדים לבירור האמור בדו"ח המשגיחה ביחס לאותם מורים ולהסקת מסקנות ככל הנדרש. בנסיבות אלה, נראה בעיני כי אי נקיטת צעדים לבירור ואי נקיטת צעדי משמעת - ככל שתוצאות הבירור היו מצדיקות זאת, יש בה כדי להשפיע על חומרת הסנקציה שיש להטיל על העותרים. אכן, על הסנקציה להיות כזו, שתבטא את חומרת מעשיהם, מן השיקולים שפורטו בפסק דינו של כב' השופט נועם לעיל. המדובר בצעירים המסוגלים להפעיל שיקול דעת ולהבין את חומרת מעשיהם. מנגד, היעדר בירור של האמור בדו"ח המשגיחה ביחס למורים, שיזמו על פי האמור בו את ההעתקה ואת הפגיעה בטוהר הבחינה, על החומרה היתרה הנובעת ממעשה כזה אם אכן נעשה, צריך אף הוא להשפיע על חומרת הסנקציה שעל העותרים לשאת בה.

לפיכך העתירה מתקבלת במובן זה שתחת ארבעה מועדים בהם יהיו העותרים מושעים מלגשת לבחינה בשפה הערבית, יהיו מושעים הם משלושה מועדים בלבד.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: